<h1>סמ"ג עשין סימן נ"ב</h1>
<h2>דף מו.</h2>
וצריך שיהיו היבם והיבמה גדולים בשעת חליצתה כדאמרינן בפרק יוצא דופן (נדה מ"ו א') בודקין לחליצה וכן נמי בפרק מי שמת (ב"ב קנ"ו א') ובפרק מצות חליצה (יבמות ק"ה ב') כמו כן פוסק והלכתא עד שתביא שתי שערות והטעם דאיש כתוב בפרשה ומקשינן אשה לאיש, הלכך צריך לשאול אם יש לאיש י"ג שנה ויום אחד ואם יש לאשה י"ב שנה ויום אחד שזהו זמן גדלות שלהן כדתנן בפרק יוצא דופן (מ"ה ב'), ואע"פ שאין האב נאמן על השנים כדאיתא בפרק האומר בקידושין (ס"ג ב') [ו]כאשר בארנו למעלה בהלכות מיאון (עשה נ') מכל מקום אין [צריך] להביא עדות על השנים אלא אם הוחזקה גדולה בשנים ע"פ הגבירות והשכינות שלא על פי האב די בכך שהרי הוחזקה נדה בשכינותיה בעלה לוקה עליה (קידושין פ' א') ובירושלמי דקידושין (דף מ"ז א' ע"ש) אמר דאיש ואשה שעומדין בבית אחד שלשים יום בחזקה שהיא אשתו שהרי זו חזקה גדולה, ואחר כך יבדקו אם יש שתי שערות באשה בבית הערוה (ע"פ סה"ת וסימנים קל"ג) ובאיש בזקן או בבית הערוה שאז קרויין גדולים וראוין לחליצה. ואם לחשך אדם להקשות הלא אנו אומרים בתחלת פרק בא סימן (נדה מ"ח ב' ותו') בודקין אותו לפני הפרק שאם ימצאו אלו לאחר הפרק הם שומא וא"כ מה תועיל בדיקה זו שלאחר הפרק מאחר שלא בדקו לפני הפרק שהרי יש לחוש שהשערות שאנו רואין באו מקודם בקטנות והם שומא, אומר רבינו יצחק על זה דודאי לכתחילה בודקין אותן לפני הפרק לברר הדבר אבל אם לא בדק לא הפסיד, והביא ראיה מדאמר בתחלת פרק בא סימן (שם) נאמנת אשה לומר קטנה היא כדי שלא תחלוץ ויש לדקדק מה מועיל דיבורה והלא אפילו אמרה יש לה שערות אינה חולצת כדקתני סיפא ואינה נאמנת לומר גדולה היא שתחלוץ, אלא כך הפירוש כשבדקנו ומצאנו לה שערות נאמנת לומר שהשערות אלו מקודם לכן באו והם שומא אבל אם אין האשה מעידה כלום חולצת שיש לי לומר ששערות אלו לאחר הפרק באו (ע"פ סה"ת שם).
<h2>דף מח.</h2>
כתוב בספר התרומה (סי' קל"ג) שאם יש ריבוי שערות או שערות ארוכות הרבה שגם על שנותיהן יש לסמוך על כך שהגיעו בלא הוחזקה על פי שכינות ועל פי עדות. ואם בדקו שהדדין שוכבין ומוטין אז היא גדולה בודאי שזהו סימן העליון ותנן א"א לעליון לבא עד שיבא התחתון (סימני סה"ת שם). ופלא הוא בעיני שהרי כמה סימנין יש בעליון כמו שמפרש בפרק יוצא דופן (מ"ז א'—ב') ואומר שם רבי הלכה כדברי כולם להחמיר לפי מה שפירש רבינו (שלמה) [משה (אישות פ"ב ה"ח)] להחשיבה נערה להחמיר וכן כתבתי בהלכות מיאון (עשה נ' ע"ש) ושם מפורש מקצת בדיקת השערות. וחוזרני לומר כי הדין עמו כי כל אותם הסימנים הם סימני בגרות ומה שאומר להחמיר זהו להחשיבה בוגרת כאשר בארנו למעלה (שם).
<h2>דף מח:</h2>
ומה שאומר אינה נאמנת לומר גדולה היא שתחלוץ מעמידה כרבי יהודה שאומר תוך הפרק נקראת גדולה כלאחר הפרק ובתוך הפרק ליכא חזקה דרבא לכך אומר רבי יהודה שאין הנשים בודקין אותן תוך הפרק אבל לאחר הפרק שישנה לחזקה דרבא שיש לה שתים עשרה שנה ויום אחד [אשה] נאמנת, ואע"ג דבלשון שני מעמידה שם התלמוד (מ"ט א' ותד"ה ואיבעית) לאחר הפרק וכרבי שמעון דלית ליה חזקה דרבא מכל מקום לשון ראשון עיקר שמעמידה כרבי יהודה דאית ליה חזקה דרבא ולכך אשה נאמנת לבדוק אחר הפרק דרבא בתראה הוא והלכה כמותו ועוד דאמרינן בפרק מי שהוציאוהו (עירובין מ"ו ב') רבי יהודה ורבי שמעון הלכה כרבי יהודה, ואע"פ שפסק שם רבינו חננאל כר"ש אינו נכון כדפירש שם רבינו יעקב (ע"פ סה"ת סי' קל"ג). פירשו שם רבינו שלמה ור"ח שתוך הפרק היא שנת שתים עשרה שנה שהגיעה לעונת נדרים ולפני הפרק שנת אחת עשרה וקשיא לרבינו יעקב על זה דהא איתותב רבי יוחנן דאמר תוך הזמן כלאחר זמן (מ"ו א') ולמה אינו מסייעו מרבי יהודה דהכא שאמר תוך הפרק כלאחר הפרק, וגם רב נחמן שאומר (שם) כתנאי למה לא הביא מדרבי יהודה שאין לדחותה ועוד מה נשתנה שכאן קורא זמן פרק ובפרק יוצא דופן (מ"ו א') קורא לו זמן, ומפרש רבינו יעקב (מ"ט א' בתו' שם) שתוך הפרק הוא יום האחרון של שתים עשרה ויום אחד של נקיבה וי"ג ויום אחד לזכר דרבי יהודה סובר תוך הפרק כלאחר הפרק ואין צריך יום אחד שלם לגמרי ורבי שמעון מצריך שיהא שלם לגמרי והלכה כרבי יהודה כאשר בארנו.
